קבלת דבר מה במרמה

קבלת דבר מה במרמהסעיף 415 לחוק העונשין קובע כי אדם המקבל דבר במרמה, דינו מאסר עד 3 שנים ואם העבירה בוצעה בנסיבות מחמירות, דינו מאסר עד 5 שנים.

העבירה נוצרת כאשר אדם טוען טענה שקרית ביודעו שהיא כזו וזאת על מנת לקבל טובת הנאה כלשהי, כאשר ניתן להוכיח את הקשר הסיבתי בין מעשה המרמה לטובת ההנאה.

יסודות העבירה

על מנת להרשיע אדם בעבירה של קבלת דבר במרמה, יש להוכיח שלושה אלמנטים: אמירה של טענה שקרית, קבלת טובת הנאה ואת הקשר הסיבתי שבין השניים. ראשית ישנו יסוד המרמה, על פיו יש להוכיח כי אדם מסר מידע שקרי, ביודעו שהוא שקרי והדבר צריך להיות טענה עובדתית ולא עניין של דעה סובייקטיבית. לעניין זה יש לציין כי המרמה יכולה לבוא לידי ביטוי גם במחדל, כלומר באי מסירת מידע, בהעלמתו.

שנית, קבלת דבר מה במרמה היא עבירה תוצאתית ועל כן על התביעה להוכיח כי הנאשם קיבל בפועל דבר מה, טובת הנאה כלשהי ואין די בהבטחה לקבלתה. טובת ההנאה יכולה להיות מכל סוג שהוא: כסף, נכסים, תפקיד ומעמד. שלישית, יש להוכיח את הקשר הסיבתי בין הפרמטר הראשון לשני, כלומר, יש להראות כי פעולת המרמה היא זו אשר הובילה לקבלת טובת ההנאה.

קבלת דבר מה במרמה – דוגמאות

כאמור מעלה, טובת ההנאה הניתנת למבצע, במסגרת עבירה זו יכולה להיות מכל סוג שהוא, בין שהיא ממונית ומוחשית ובין שהיא אינה מוחשית ומכאן, יכולות להיות דוגמאות רבות לעבירה זו הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי. יש מי שיקבל תפקיד נחשק בשל מסירת מידע שקרי אודות ניסיונו המקצועי והשכלתו ויש מי שעל ידי העלמת מידע דווקא, יקבל טובת הנאה כספית או זכויות מקרקעין אשר לא היו ניתנות לו ללא ביצוע העבירה.

לעבירה של קבלת דבר מה במרמה, יש אפוא פוטנציאל נזק גדול מאוד הן לאנשים כפרטים, כיחידים והן לציבור בכללותו, בוודאי כאשר מדובר על מעשה מרמה בשירות הציבורי. בשנים האחרונות אנו עדים לדוגמאות רבות של קבלת דבר מה במרמה, כגון פרשיות הנדל”ן השונות, במסגרתן נמסר מידע כוזב לרוכשים ואף פרשת בנק המסחר, אשר התרחשה לפני שנים רבות, אך הותירה הדים רבים ונותרה עד היום אחת מפרשיות המרמה הגדולות ביותר שידעה ישראל.

ענישה

כאמור בפתח הדברים, המחוקק קבע רף ענישה חמור למדי לעבירה זו, עד 3 שנות מאסר למי שמורשע בקבלת דבר מה במרמה ועד 5 שנות מאסר, כאשר מדובר על נסיבות מחמירות. בשונה מעבירות פליליות אחרות, כאן החוק אינו מציין מהן נסיבות מחמירות והדבר נתון אפוא לפרשנותו של בית המשפט.

אולם, הניסיון מלמד כי מדובר בדרך כלל על מקרים בהם היקף המרמה משמעותי מאוד, על מצבים בהם מערכת היחסים בין הצדדים הייתה מושתתת על יחסי אמון ומעשה המרמה אפוא נתפס כחמור יותר בשל ניצול המעמד.

בדומה לכל עבירה פלילית, שיקולי הענישה המרכזיים העומדים בפני התביעה ובתי המשפט, הם הרתעת הנאשם מלחזור על המעשה ושמירה על האינטרס הציבורי, כאשר מטרות אלו מושגות בדרך כלל על ידי הטלת עונש חריף על הנאשם.

אולם לצד אלו, ישנו צורך ברור ומובהק להבחין בין נאשמים שונים וכאשר הנסיבות מצדיקות זאת, להקל בעונשו של הנאשם. ניתן לעשות זאת הן  במסגרת הסדר טיעון מול התביעה, כאשר עורך הדין המייצג את הנאשם מנהל את המשא ומתן מול התובע/ת ואם במסגרת הטיעונים לעונש בעת ניהול המשפט הפלילי.

עוד בנושא:

עבירות הונאה