עבירות המתה : רצח, הריגה, גרימת מוות ברשלנות

עבירות המתה : רצח, הריגה, גרימת מוות ברשלנותהחיים נחשבים לערך אוטונומי מקודש. ערך החיים הוא ערך עליון ושווה לכל אדם, ומי שנוטל את חייו של אחר וגורם למותו פוגע בזכותו לחיות. לפיכך, עבירות המתה נחשבות לקשות ולחמורות שבעבירות המנויות בחוק העונשין.

חוק העונשין קובע 3 עבירות המתה : רצח, הריגה, וגרם מוות ברשלנות. העבירות נחשבות כולן לעבירות תוצאתיות כלומר מעשה בפועל, או מחדל של הנאשם, גרמו למותו של אדם. עבירה פלילית כוללת יסוד פיזי עובדתי, ויסוד נפשי, כאשר בעבירות ההמתה מדובר ביסוד פיזי משותף לפיו אדם גורם למותו של אחר. עם זאת, העבירות נבדלות זו מזו ביסוד הנפשי שלהן. בית המשפט קובע את הכוונה הנפשית של הנאשם לפי נסיבות המקרה, וכך גם נקבע עונש שונה בין המקרים.

עבירת הרצח

עבירת הרצח המפורטת בסעיף 300 לחוק העונשין, היא העבירה הקשה ביותר מבין עבירות ההמתה. היסוד הנפשי של עבירת הרצח הוא כוונה תחילה במטרה לגרום למות הקורבן, והכנות מוקדמות למעשה הרצח. כדי להוכיח רצח צריך להראות מעשה שגרם לרצח, (ירי, דקירה למשל), מודעות למעשה, וכוונה תחילה שכוללת: החלטה / גמירות דעת להביא למותו של אדם, הכנה  ותכנון מראש לביצוע הרצח, והעדר קנטור/התגרות מצד המנוח.

העונש על עבירת רצח הוא מאסר עולם. עם זאת, יש גם חריגים לעונש זה: כאשר הנאשם התגונן מפני תקיפה אלימה; כאשר הרצח מבוצע בגלל ליקוי שכלי או הפרעה נפשית; או כאשר הרצח בוצע על ידי אדם שנמצא במצב נפשי קשה כתוצאה מהתעללות מצד הקורבן (למשל התעללות במשפחה). במקרים אילו בית המשפט יכול לגזור עונש מופחת ממאסר עולם.

העונש על עבירת ניסיון לביצוע רצח הוא 20 שנה מאסר .

עבירת ההריגה

עבירת ההריגה המפורטת בסעיף 298 לחוק העונשין, נחשבת לחמורה פחות מעבירת רצח. העבירה מתייחסת למצב בו  הנאשם גרם למותו של אדם במעשה, או במחדל. קיים קשר סיבתי בין המעשה הפלילי לאירוע המוות. העבירה דורשת יסוד נפשי של פזיזות, קלות דעת, או אדישות. הנאשם מודע למעשה שעשה והוא אדיש לתוצאה הרת הגורל של המעשה שהביא למות הקורבן. בעבירת ההריגה אין כוונה תחילה והעונש הוא 20 שנה מאסר.

עבירת גרם מוות ברשלנות

העבירה השלישית הנחשבת הכי “פחות חמורה” בין עבירות ההמתה היא עבירת גרם מוות ברשלנות המפורטת בסעיף 304 לחוק העונשין. בעבירה זו אין צורך להוכיח כוונה כלשהי. היסוד הנפשי בעבירה זו הוא הרשלנות שהיא מהווה סוג של מחדל, כלומר הנאשם לא נקט באמצעים סבירים כדי למנוע את מותו של הקורבן.

הנאשם לא היה מודע לכך שמעשיו יביאו את מותו של הקורבן, בעוד שאדם סביר ונורמטיבי במצב זהה, היה צריך להיות מודע לכך ולצפות זאת. עבירת גרם מוות ברשלנות רלוונטית במקרים רבים של תאונות דרכים, כאשר יש הרוגים, ומי מהמעורבים בתאונה גורם למותו של אחר מתוך רשלנות. העונש על ביצוע העבירה הוא עד 3 שנים מאסר, ופסילת רישיון נהיגה ליותר מ- 10 שנים.

איך מוכיחים את היסוד הנפשי של רשלנות ?

כדי להוכיח רשלנות צריך להראות :

קיומה של חובת זהירות חוקית במקרה הנדון; (למשל כשבעל עסק לא מקפיד על בטיחות עובדיו כנדרש בחוק, או כשנהג עבר עבירת תנועה);

הפרה של חובה זו – מעשה ההתרשלות של הנאשם המתבטא במחדל;

קיומו של קשר הסיבתי בין מעשה ההתרשלות והנזק;

מהן טענות הגנה במקרה של עבירות המתה ?

טענות הגנה במקרים של עבירות המתה בעיני החוק :

הגנה עצמית  – הנאשם היה צריך להגן על עצמו באופן סביר, ובשל הצורך בהגנה העצמית נגרם מותו של אדם;

צורך – הנאשם הגן על עצמו מפני מי שפוגע בציבור וגרם עקב כך למותו של אדם; (שוטר או איש בטחון שמגן על ציבור);

כורח – הנאשם הוכרח לבצע את העבירה, היה מצוי תחת כפייה שלא מותירה שום ברירה או אפשרות אחרת;

אי שפיות – הנאשם לא היה מודע לביצוע העבירה בשל מצבו הנפשי, או משום שהוא סבל מליקוי שכלי בעת ביצוע העבירה;