איומים בסחיטה

איומים בסחיטהסעיף 428 לחוק העונשין עניינו עבירה של איומים בסחיטה. עבירה זו מוגדרת בצורה רחבה מאוד וכוללת למעשה כל אמירה ומעשה, אשר יש בהם כדי להטיל איימה על אדם, במטרה להניעו לביצוע מעשה או הימנעות ממעשה, שהוא רשאי לעשותו.

דינו של המאיים הוא עד 7 שנות מאסר ואם האיום מומש, רשאי בית המשפט להטיל על הנאשם עד 9 שנות מאסר.

יסודות העבירה

עבירת האיומים בסחיטה נועדה להפחיד את הקורבן, במטרה להביאו לבצע מעשה מסוים, או למנוע ממנו לבצע מעשה כלשהו. צורת האיום יכול שתהיה בכתב, בעל פה, בפגיעה שלא כדין בגופו של אדם, ברכושו, בפרנסתו, בחירותו, בשמו הטוב ובכל אמצעי אחר אשר נועד להטיל עליו אימה.

כאשר למאיים יש מטרה ברורה – להניע את הקורבן לעשות כרצונו, אם במעשה או אם במחדל. המחוקק רואה בחומרה עבירה זו ובהתאם קבע את העונש בצידה – עד 7 שנות מאסר.

יובהר כי היווצרות העבירה איננה דורשת תוצאה, כלומר, התביעה אינה מחויבת להוכיח כי האיום התממש וכי הקורבן אכן ביצע או נמנע מביצוע פעולה בשל האיום, אלא די להוכיח את כוונתו של המאיים לכך.

אולם, בנסיבות בהן האיום התממש, ניתן להטיל על הנאשם עד 9 שנות מאסר. יודגש כי השאלה האם אמרה או התנהגות מסוימת היא בגדר איום, איננה עניין סובייקטיבי אלא אובייקטיבי, כלומר הדבר נבחן על פי האדם הסביר, האם הוא היה רואה בהתנהגות זו כאיום. קרי, אין די בהרגשה האישית של הקורבן כי הוא מאוים.

מתי עצה או אזהרה הופכים לאיום?

מטבע הדברים, יכולים להיות מצבים רבים בהם אדם נותן אזהרה או עצה לאדם אחר בתום לב, ללא כוונת זדון וזה יפרש אותה כאיום. האם הדבר יקים לו עילה להגשת תלונה בגין איומים בסחיטה? הפסיקה קבעה שני מבחנים באשר לשאלה זו: מבחן השליטה ומבחן המהות.

מבחן השליטה פירושו, מהו טיבו של הקשר בין הצדדים ואיזו השפעה יש לדובר על התממשות האמירה שלו. ככל שיש באפשרותו לממש את האזהרה או העצה, הנטייה הנה לראות בכך איום ולא מתן עצה או אזהרה בתום לב. המבחן השני בודק את ההקשר האובייקטיבי בו נאמרו הדברים, מכלול הנסיבות, במקום והזמן, ועל פיהן ניתן להבין האם יש לראות באמירה כאיום או אם לאו.

איום בנקיטת הליך משפטי – האם מהווה עבירה?

אחת השאלות שעולות בהקשר של עבירת האיומים בסחיטה, היא האם איום בדבר הגשת תביעה משפטית, תלונה במשטרה, או כל פנייה אחרת לרשויות החוק, נחשבת כאיום. התשובה היא בשלילה וכל איום שעניינו נקיטת פעולה חוקית כלפי אדם או גוף, אינו מהווה כמובן עבירה פלילית.

המחוקק אינו רואה במצבים אלו כעבירה, הן כדי לשמור על שלטון החוק ועל זכותו של כל אדם לפנות לרשויות ולגופי האכיפה על מנת לקבל סיוע והן כדי להקל עת מערכות אכיפת החוק, היות שלעיתים קרובות, די באיום של הנפגע בדבר פנייה לגוף כזה או אחר, בכדי להביא לסיומו של סכסוך משפטי.

האם איום ללא מטרה – מהווה עבירה פלילית?

כאמור מעלה, לעבירה של סחיטה באיומים, יש מטרה להניע את הקורבן לבצע או להימנע מביצוע פעולה, אולם לצדה עבירה זו, ישנה גם עבירה בסיסית של איומים. זו מופיעה בחוק העונשין (סעיף 192 לחוק) וקובעת כי איום בכל דרך שהיא (פגיעה בחירות, בגוף, בפרנסה וכיו”ב) בכוונה להפחיד או להקניט, מהווה עבירה פלילית. דינה של עבירה זו הוא פחות חמור באופן משמעותי מעבירת הסחיטה באיומים ועומד על עד 3 שנות מאסר, בנסיבות החמורות ביותר.

עוד בנושא:

זימון לחקירה